[א]
מאמר זה נדפס בספר נוה שלום (למהרש״ז טויסק מינכען תרל״ב) וראה לקמן מאמר יב. ומענין זה בב״ר סוף פנ״ח, ופנ״ט. רודף צדקה וחסד וגו׳ ימצא חיים צדקה וכבוד. רודף צדקה זה אברהם וכו׳ צדקה וכבוד אמר ר׳ שמואל ב״ר יצחק אמר לו הקב״ה אני אומנתי גומל חסדים תפשת אומנתי בוא לבוש לבושי שנאמר ואברהם זקן בא בימים.
ואברהם זקן, כיון שנתעסק לדבר מצוה לקבור שרה זכה ובא לידי זקנה, שנאמר אחריו ואברהם זקן, אמר ר׳ חייא בר אבא כל העוסק בגמילות חסדים זוכה לכבוד ולגדולה, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם שנתעסק במת שהוא חייב, ובא לזקנה, המתעסק במת מצוה על אחת כמה וכמה. (אבות דר״נ מכת״י)
[ב]
בתנחומא ישן ד. בשנוי לשון וכיון שמתה קפצה עליו זקנה על אברהם מה כתיב אחריו ואברהם זקן, אמר הקב״ה דיו לעבד להיות כרבו וכתיב עטרת תפארת שיבה. וכ״ה באגדת בראשית פמ״ג. ובמדרש אגדה שמיני (ט. א.) מענין זה. אברהם אבינו כמה שמח ונתברך בעולם ורדף אחר המלכים והרג אותם והקנה להקב״ה שמים וארץ ולא המתינה שמחתו אלא אחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו ומיד קפצה עליו זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים כו׳. ובפער״ז מוסיף כי אין אשה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כב:) וקפצה עליו זקנה מצער מיתתה וכן בפי׳ בעה״ט. ובשכל טוב ואברהם זקן לא שקפצה עליו זקנה כשמואל אלא בא בימים באלו ימים שאין אדם יכול לצאת ולבוא. בשנה שמתה שרה נהיה זקן מלא ימים והיה בן קל״ז שנה.
ואברהם זקן, נודע בשערים בעלה (משלי ל״א:כ״ג), כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם ונקרא זקן שנאמר שמעני אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו, הוי נודע בשערים בעלה מיד כשבתו עם זקני ארץ הזקין לכך נאמר ואברהם זקן. (תנחומא חיי שרה ג)
[ג]
לעיל מאמר א׳ בבאור וראה לקמן מאמר ט. ולעיל פי״ד מאמר קכב.
ואברהם זקן, מהו זקן אמר ר׳ שמעון ב״י אמר הקב״ה זה הקנני שמים וארץ. (אדר״נ כת״י)
[ד]
ראה לקמן מאמר ח׳ ולא נאמרה במשה. לא מצינו בתורה נבי משה שנקרא זקן, ובפשטות נראה מפני שהתורה העידה עליו לא כהתה עינו ולא נס לחה. ועי׳ לעיל פי״ח מאמר קמה. כאן זקנה שיש בה לחלוחית. ואולי כונת הדרש שלפנינו הוא שהענין זקנה הוא במעלת החכמה כמבואר באריכות לקמן מאמר ו. ולזה קאמר שמשה רבנו ששמש לפני המקום גנאי הוא לאמר בו זקנה, כיון שהשכינה מדברת מתוך גרונו לא יחסה התורה למשה בעצמו התואר זקן.
ואברהם זקן, אמר ר׳ יהושע בן לוי נאמרה זקנה באבות ונאמרה זקנה במלכים ונאמרה זקנה בנביאים. באבות מניין שנאמר ואברהם זקן, במלכים מנין שנאמר והמלך דוד זקן (מלכים א א׳:א׳), בנביאים מניין שנאמר ויהי כאשר זקן שמואל (שמואל א ח׳:א׳). ומפני מה נאמרה בשמואל ולא נאמרה במשה אב הנביאים, מפני שמשה שימש לפני הקב״ה גנאי הוא לאמר בו זקנה. אבל אבל שמואל שימש לפני עלי שהיה בשר ודם ארן גנאי לאמר בו זקנה. (אדר״נ כת״י)
[ה]
פי׳ הריטב״א דדורש אין זקן אלא שקנה חכמה כמבואר בקדושין לב, ובלקח טוב שמוה ג. טז. מעולם לא פסקה זקנה מאבותנו.
ואברהם זקן, אמר רבי חמא בר חנינא מימיהן של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם כו׳ אברהם אבינו, זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. (יומא כח:)
[ו]
בגמ׳ ב״מ פ״ז. מובא מאמר זה אחרי הדרש מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק. עד אברהם לא היה זקנה מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם משהעי בהדי יצחק, בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם, אתא אברהם בעי רחמי, והוה זקנה. שנאמר ואברהם זקן בא בימים. והמהרש״א הקשה על זה דהרי כתיב באנשי סדום מנער ועד זקן, ואבינו זקן, ואברהם ושרה זקנים? ומפרש דלא היה בעולם זקנה הניכרת בליבון שער וע״ז בקש רחמים. והוא כלשון הפדר״א לקמן מאמר ז׳ לא נמצאת ״שיבה״, ובאברהם כתיב תקבר בשיבה טובה עיי״ש בבאור וכן מוכח מלשון התנחומא חיי שרה א. א״ל יפיפית מבני אדם, א״ל איזה היפוי שלי אני ובני נכנסים לעיר ואין בני אדם מכירים בין האב לבן מפני שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין. אמר אברהם לפני הקב״ה רבש״ע צריך אתה להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיהא הזקן מתכבד א״ל הקב״ה חייך ממך אני מתחיל לן באותו הלילה ועמד, כיון שעמד ראה שהלבין שער ראשו וזקנו אמר לפניו רבש״ע עשיתני דוגמא א״ל כתיב עטרת תפארת שיבה (משלי טז, לא) וכתיב והדר זקנים שיבה (שם כ, כט) לכך נאמר ואברהם זקן, ע״כ. ומבואר כאן דהחידוש היה דהלבין שער ועי׳ לקמן מאמר יב. ודרש הנ״ל יש במדרשים גם בסגנון אחר בתנ״י חיי שרה ד. [ואברהם זקן] בא וראה מאדם ועד אברהם עשרים דורות ואין כתיב בהן זקנה אלא בו, היו מולידין בנים ובני בנים, ולא היו ניכרים איזה הבן ואיזה האב והיו הבנים מכים את האבות ולא היו יודעין שנאמר ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה (תהלים ע״ח, ל״ג) שהיו הכל שוין עד שבא אברהם ונתן לו הקב״ה את העטרה הזו שנאמר עטרת תפארת שיבה (משלי טז, א) והיכן את מוצאה בדרך צדקה תמצא (שם) מי היה זה אברהם שכתיב ביה כי ידעתיו למען אשר יצוה את וגו׳ (בראשית יח, יט) א״ל הקב״ה חייך שאתה ראוי לזקנה, לכך נאמר ואברהם זקן. ואף דוד נטל העטרה הזו שנאמר והמלך דוד זקן (מ״א א, א) למה שעשה כמדת אברהם שנאמר ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו (ש״ב ח, טו) לכך נאמר עטרת תפארת שיבה ע״כ. וכ״ה בתנחומא ישן תולדות ז׳, ובאגדת בראשית פמ״ג. ולפי סגנון הנ״ל ״אין כתיב בהן זקנה״. מיושב קושיית המרש״א דהכוונה הוא לדרוש דהתורה לא כתבה על שום איש באותו סגנון ״ואברהם זקן״ לאשמעינן דאצל אברהם נתחדש דבר מיוחד ולכן כתבה פסוק מיוחד ע״ז. וראיתי בכת״י תימני ילקוט נר השכלים כותב הלואי היה מי שיודע כונת החכמים ז״ל במאמר זה מכיון שלא נתחדש כלום אחר שנברא בששת ימי בראשית ואלו היה מופת אין מופת מתמיד ולא העיר מדברי הפדר״א לקמן מאמר ז. וראיתי באור הגיוני בכת״י אור האפלה וז״ל. כבר הודעתיך שהשיבה ענין טבעי לאדם והוא מתוך הקרירות ילבן השער ותגבר הלחה וזה הוא טבע החי המדבר כל מה שהוא בא בשנים ממעט החום ומתרבה הקרירות ותפול השיבה והאיש שטבעו נוטה לצהבות והיא החום והיובש הריהו מעט השיבה. ומה הוא ההפרש שנפרש בו אברהם? התשובה: דע כי הזקן בלשוננו זה שקנה חכמה והוא הראוי להורות ולישב בישיבה וגם אם הוא צעיר לימים, ומקובל בידנו שהתלמיד אינו רשאי לדון ולהורות בפני רבו ולא בחייו אלא אם יתן לו רשות. ובקש אברהם שיהיה כך שהאב נפרש מבנו והתלמיד מרבו, בהוראה, ואפילו בנבואה כי לא ינבא נביא בן נביא בפני אביו, ולא נביא בפני רבו אם יהיה רבו נביא. וכך נפרש אברהם שהיתה ההוראה לו והנבואה לו כל ימי חייו, ואין ליצחק אף מלה אחת, והוא השיבה שאמרו הדרשנים שנפרש בה, וכמו שאמרו ולא יהיה זקן לבית עלי אין כוונתו שלא יזקינו ולא יבואו בשנים אלא כוונתו שנגזר שלא ישבו בישיבה כמו שהזכירו החכמים שהם בקשו מי שישב בישיבה ולא מצאו אלא איש מבית עלי ובקשוהו לישב בישיבה אמר להם אין אני ראוי לישב בישיבה מפני שאני מבית עלי דכתיב ולא יהיה זקן לבית עלי כל הימים ע״כ. (פירוש זה מהמלקט בעל אור האפלה נעתק מלשון ערבית). ונראה לי ראיה לביאור זה מלשון החופת אליהו מובא בראשית חכמה ובכבוד חופה. אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו עד שבא אברהם לעולם כל אותם עשרים דור שלפניו לא היה בהם זקנה, שכמו שהיה נתגדל הבן תחת אביו לא היו מכירין בני אדם איזה מהם נולד תחלה, כך בין רב לתלמיד לא היו יודעין למי נוהגין כבוד תחלה, כיון שבא אברהם אמר לפניו רבש״ע אם סבירא לפניך הודע בין קטן ובין גדול, ובין אב לבן, ובין רב לתלמיד. א״ל הקב״ה ושער ראשיה כעמר נקא (דניאל ז, ט) ובאברהם כתיב ואברהם זקן וכו׳ ע״כ. ומלשון זה הודע בין קטן לגדול ובין רב לתלמיד יש להוכיח כפירוש הנ״ל. ואפשר עוד לפרש דברי הגמרא דעד אברהם לא היה זקנה עפמ״ש הראשונים ר״י בעה״ט והר״י מוינה ובנימוקי הר״י מטראני הראשון בס׳ פני דוד, וכן בכת״י חמאת החמדה דלכן כתיב ואברהם זקן וכבר הודענו שאברהם ושרה זקנים להודיעך שהיתה להם עדנה ובחרות ואח״כ זקנו לכן קאמר ואברהם זקן. וע״ז י״ל דרמזי בגמרא דבמצב כזה לצאת מבחרוה לזקנוה היה אברהם הראשון ועד ימיו לא היתה זקנה כזאת.
ואברהם זקן, עד אברהם לא היה זקנה, כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק, כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם, בעא אברהם רחמי, דליהוי ליה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים. (סנהדרין קג:)
[ז]
לפנינו בפדר״א הוא בשינוי לשון ונוסח הנ״ל העתקתי מילקוט המכירי משלי כ׳ כח. וסגנון זה דאברהם בקש ״שיבה״ ולא זקנה מבואר גם בפרקי דרבינו הקדוש. ג׳ דברים בקשו אבות העולם מלפני הקב״ה, אברהם ביקש שיבה אמר לפניו רבש״ע אב ובנו נכנסין למקום אחד אינן יודעין למי מכבדין, אלא מתוך שאדם מזקין הוא ניכר. אמר לו הקב״ה חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל שנאמר ואברהם זקן. וראה בב״ר פס״ח ותנחומא פ׳ נח יד. ותנחומא ישן נח כ. חיי שרה ה. ומדרש שלשה וארבעה באו״מ כת״י.
ואברהם זקן, המופת השלישי משנבראו שמים וארץ לא נמצאת שיבה, עד שבא אברהם אבינו וזרקה בו שיבה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. ר׳ לויטס איש יבנה אומר ככתר שהוא הדור בראשו של מלך, כך השיבה הדור וכבוד לזקנים שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה (משלי כ׳:כ״ט). (פרדר״א פנ״ב)
[ח]
לעיל מאמר א. ובתנחומא ישן חיי שרה ו. ד״א ואברהם זקן שקנה שני עולמות בראשונה היה שמו אברם, ועכשיו נוסף לו ה׳ שירש שני עולמות שבזכותו נבראו העולם הזה והעולם הבא. גייסין ביפ״ת כ׳ נראה דגנסין גרסינן שפי׳ יוחסי משפחה.
ואברהם זקן, זקן זה שקנה שני עולמות. שלשה נכתרו בזקנה ובימים, ושלשתן היו ראש לגייסין, אברהם יהושע ודוד, אברהם ראש לאבות, יהושע ראש למלכות משבט אפרים שנא׳ מני אפרים שרשם בעמלק (שופטים ה׳:י״ד) זה יהושע, דוד ראש למלכות משבט יהודה. (בראשית רבה נט)
[ט]
בלקח טוב ואברהם זקן זה שקנה חכמה ובספרא קדשים פ״ז אין זקן אלא זה שקנה חכמה שנא׳ ה׳ קנני ראשית דרכו. ועי׳ קידושין לב:
ואברהם זקן, זקן זה קנה חכמה. (מדרש אגדה)
[י]
לעיל פי״ח מאמר קמו. בביאור וצרף לכאן.
ואברהם זקן, פרי עץ הדר (ויקרא כ״ג:מ׳), זה אברהם שהדרו הקב״ה בשיבה טובה שנא׳ ואברהם זקן בא בימים וכתיב (ויקרא י״ט:ל״ב) והדרת פני זקן. (ויק״ר ל׳:י׳)
[יא]
ממלא שם מקום, שחורי הראש שלא היה שם זקן שהלבין שער ראשו. ועי׳ ר״ה יח. יבמות קה. ורשב״ם ב״ב קלז: ובב״ר שם דורש בסגנון זה עוד פסוקים א) עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון (משלי לא) עוז והדר לבושה של תורה. אימתי ותשחק ליום אחרון לאדם אימתי הוא נותן שכרה לעתיד לבוא, - ממי אתה למד מאברהם, על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה זכה לזקנה ואברהם זקן בא בימים. ועי׳ ב״ר פס״ב. ב) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד (משלי ג) אורך ימים בימינה לעתיד לבוא. בשמאלה עושר וכבוד בעוה״ז. אפילו שהוא בא להשמאיל לאדם עושר וכבוד. ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה, ואברהם זקן. עי׳ שבת ס״ג. ומדרש תהלים ה. ב. ג) ר׳ אחא פתח (תהלים עא) וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, א״ר אחא לא היא זקנה ולא היא שיבה, אלא שאם נתת לי זקנה (בימים) תן לי שיבה עמה (בהדרת פנים), ממי אתה למד מאברהם, ע״י שכתוב בו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה - ואברהם זקן. ובסגנון אחר במדרש משלי פט״ז לא. עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי ט״ז:ל״א) אם ראית אדם שהוא מתעסק בתורה ובמעשים טובים ובגמילות חסדים, עתיד לזכות לעטרת שיבה. לכך נאמר בדרך צדקה תמצא. בא ולמד מאברהם, מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת, זכה לעטרת שיבה. שנאמר ואברהם זקן בא בימים וכל כך למה בדרך צדקה תמצא. והיכן מצינו שעשה צדקה דכתיב והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. ועי׳ לעיל פט״ו מאמר פב.
ואברהם זקן, כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי ט״ז:ל״א) ר׳ מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש, אמר להן תאמר ממשפחת בית עלי אתם דכתיב (שמואל א ב׳:ל״ג) וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, אמרו לו ר׳ התפלל עלינו, אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה, מ״ט עטרת תפארת שיבה, והיכן היא מצויה בדרך צדקה תמצא. ממי אתה למד מאברהם שכתוב בו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט) זכה לזקנה ואברהם זקן בא בימים. (בראשית רבה נט. א)
[יב]
לעיל מאמר יא. ועי׳ תנחומא חיי שרה ג. ותנ״י שם סוף א״ב, אגדת בראשית פל״ד. ובתנ״י חיי שרה א. מהו רצון תעטרני שבירך לאברהם בזקנה שנאמר ואברהם זקן. ובמדרש הגדול פ׳ לך טו. ה. כך אמר הקב״ה לאברהם באיזו ברכה אברכך אם בכסף וזהב כבד בירכתיך בו דכתיב ואברהם כבד במקנה בכסף ובזהב, ואם אברכך בכל הטובות כולן כבר ברכתיך בכל דכתיב וה׳ ברך את אברהם בכל (בראשית כד, א) אלא ברכה זו שאני מברכך שלא יפסקו מבניך ומבני בניך דוגמה שלך עד סוף כל הדורות. ועי׳ בתורה שלמה לעיל פט״ו מאמר ס׳ בבאור.
ואברהם זקן, כתיב (משלי ט״ז:ל״א) עטרת תפארת שיבה מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה, כשהלך בדרך צדקות דכתיב ואברהם זקן, א״ל הקב״ה דיו לעבד להיות כרבו, משל למה״ד למלך שהיה לו אוהב א״ל לאוהבו מה אתן לך כסף וזהב יש לך, עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך, אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך, כך אמר הקב״ה לאברהם כסף וזהב הרי נתתי לך שנאמר ואברהם כבד מאד במקנה (בראשית י״ג:ב׳) וגו׳ אלא מה אתן לך עטרה שבראשי שכשראה דניאל אמר ושער ראשה כעמר נקא (דניאל ז׳:ט׳) וכתיב ואברהם זקן. (תנחומא חיי שרה ד)
[יג]
לעיל מאמר יא. בבאור בזקנה ואינו בימים, יש שזקנה קופצת עליו ואינו בימים ויש שהוא בימים ואין בו הדרת זקנה.
ואברהם זקן בא בימים, א״ר אחא יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. (בראשית רבה נט)
[יד]
בדיפלון פי׳ בערוך ערך דיפלון בשני עולמות העוה״ז והעוה״ב, ובלע״ז כפול, דופלו. ועי׳ לעיל מאמר ח. בפילון מפולש לחיי העוה״ב. ובערוך ערך פלן ג׳ כלומר מקום מפולש ואורח ישר. ובכת״י ילקוט מעין גנים נכנס בפילון פי׳ נכנס בשער. באותן הימים בויק״ר פי״ח עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי זקנה, ובמדרש קהלת יב. א. אלו ימי הזקנה, והגיעו שנים אלו היסורין.
בא בימים, ר״י אמר בא בדיפלון, ר׳ אבא אמר בא בפילון מפולש לחיי העוה״ב, אמר ר׳ יצחק באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה (קהלת י״ב:א׳). (בראשית רבה נט)
[טו]
לעיל מאמר ח. יד. ולקמן טז. בוילון לעיל מאמר יד. הגי׳ בפילון.
בא בימים, מהו בא בימים, ר׳ יוחנן אמר בוילון של העולם הזה, ור׳ אליעזר אמר בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר בא בימים, אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת וגו׳ (בראשית י״ב:ז׳) התנה לו מה שבעולם הזה ומה שבעולם הבא, לכך נאמר בא בימים. (תנחומא ישן חיי שרה ו)
[טז]
לעיל מאמר ח. יד. טו. ובזח״א קכו. ואברהם זקן בא בימים וגו׳. נכנס באריכות הימים לעולם הבא כו׳ ר״ב אר״י באותו העולם שהוא ימים ולא בעולם הזה שהוא לילה. אר״י באותם העולמות שהם ימים באותם ההנאות והכסופין שהוא נוחל. ועי׳ זח״א קכ״ט. קל: קמב: רכד. רנח:
בא בימים, בירכו בבנים ובבני בנים, והיקנה לו העולם הזה והעולם הבא שנאמר ואברהם זקן בא בימים לא בימיו של אברהם הכתוב מדבר אלא יום אחד מן העולם הזה, ויום אחד מן העולם הבא. (אליהו רבה פ״ה)
[יז]
בתוס׳ בהדר זקנים כותב בא בימים מיום שלא היה כי אם ב״א ימים כלומר ג׳ שנים הכיר את בוראו.
בא בימים, שהטעימו הקב״ה מעין העוה״ב. (מדרש אגדה)
[יח]
עי׳ לעיל פ׳ י״ח מאמר קנח. בבאור. ובערוך ע׳ דוכסן מ״ש מילמדנו כאן, ובמדרש הגדול גורס בסוף המאמר הא אין זקנתו כזקנת אחרים אלא זקנה של כבוד דכתיב ואברהם זקן, ופי׳ התוס׳ בהדר זקנים מביא דברי המדרש הנ״ל אבל גבי אברהם למה כתיב זקן הרי לא היה לו אשה רעה שהרי אשתו מכבדתו ביותר וקראתו אדון דכתיב ואדוני זקן. י״ל שנזקן מפני כעס שידע שישמעאל יצא לתרבות רעה. עוי״ל עפ״ד המדרש לעיל מאמר א. ו. שברכו בזקנה. וצ״ע האיך היה לפניו הגירסא בתנחומא. ובכת״י נר השכלים בכל, אפי׳ באשתו שהיא קוראה לו אדוני שנא׳ ואדוני זקן.
ואברהם זקן וגו׳, א״ר יהושע ב״ר נחמני מפני ארבע דברים הזקנה קופצת על האדם. מפני היראה ומפני כעס בנים, מפני אשה רעה ומפני המלחמות. וגו׳ ומפני אשה רעה דכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו אחרי אלהים אחרים (מלכים א י״ד:א׳) אבל אברהם אשתו מכבדתו וקראהו אדוני שנאמר ואדוני זקן ועליה נאמר אשת חיל עטרת בעלה (משלי י״ב:ד׳) לפיכך כתיב ביה וה׳ ברך את אברהם בכל. (תנחומא חיי שרה ב)
[יט]
עי׳ לעיל פכ״א מאמר ע׳.
וה׳ ברך את אברהם בכל, כשמתה שרה כתב עליו שברכו, למה, שלא יהיו באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה אלא הריני מברכו אחר מיתתה, לכך נאמר וה׳ ברך את אברהם למה כי אחד קראתיו ואברכהו (ישעיהו נ״א:ב׳). (תנחומא חיי שרה ד)
[כ]
עי׳ לעיל פי״ב מאמר פה. פו. פכ״ג מאמר לב.
וה׳ ברך את אברהם בכל, כל זמן שהיה אברהם קיים היה שובע שנא׳ ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל, כשמת מהו אומר ויהי רעב בארץ (בראשית כ״ו:א׳). (תוספתא סוטה פרק י)
[כא]
לעיל פי״ג מאמר ד. בבאור וצרף לכאן. ובמנוה״מ לר״י אלנקוה ח״ד צד קלח. גורם בנערותו הוא אומר ואעשך לגוי גדול וגו׳ ובזקנותו מה הוא אומר ואברהם זקן בא בימים וגו׳. ובסגנון אחר הוא הדרש לעיל פי״ג מאמר כא. מתדב״א וכן הוא בתנ״י עקב ה. זש״ה והיה ראשיתך מצער ללמדך שכל המצטער מתחילתו נוח לו בסופו ואין לך שמצטער יותר מאברהם שהושלך בכבשן האש, וגלה מבית אביו, ורדפו אחריו ששה מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות, וקבר את שרה ולבסוף נחה ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך וגו׳, ובתוספתא קדושין פ״ה. וכן אתה מוצא באברהם אבינו שברכו המקום וגידלו בזקנותו יותר מבנערותו שנא׳ ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל.
וה׳ ברך את אברהם בכל, ר׳ נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כו׳ משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר וקוי ה׳ יחליפו כח (ישעיהו מ׳:ל״א) בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה (תהלים צ״ב:ט״ו) וכן הוא אומר באברהם אבינו ואברהם זקן וה׳ ברך את אברהם בכל. (משנה קידושין פ״ד)
[כב]
לעיל פי״ב מאמר סד. בבאור וצרף לכאן. ובתנחומא ישן חיי שרה א. ואברהם זקן בא בימים זה שאמר הכתוב כי אתה תברך צדיק וגו׳ (תהלים ה. יג), משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב״ה מברך את עולמו. שכיון שברא לאדם ולחוה הוא ברכן שנאמר ויברך אותם אלהים וגו׳ (בראשית א. כח) בירך לנח ולבניו שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם, ט, א.) כיון שעמד אברהם עשאו אב לכל הבריות שנאמר והיה ברכה, הוי כי אתה תברך צדיק ה׳ כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳ יג.) שגעשה לו הקב״ה כמגן הזה. שנאמר אנכי מגן לך (בראשית ט״ו:א׳) ואין צנה אלא מגן, שנאמר ונשא הצינה הולך לפניו (שמואל א י״ז:ז׳). מהו רצון תעטרנו שבירך לאברהם בזקנה שנאמר ואברהם זקן. ובב״ר שם דורש פסוקים אחדים על ברכתו של אברהם. על כן ברכך אלהים לעולם (תהלים מה). וה׳ ברך את אברהם בכל. וכ״ה בזהר חדש נב. ישא ברכה מאת ה׳ (תהלים כד) ואברהם זקן וה׳ ברך את אברהם בכל. וכ״ה במדרש תהלים מזמור כד. ויש במדרשים הרבה רמזים לברכתו של אברהם ראה בתנחומא נח. ו. תנ״י שם ז. תנחומא תולדות ט. וישלח י. ויחי ז. פסקתא רבתי פמ״ג. מדרש תהלים הוצאת בובר בהוספה מזמור קיט ג. אדר״נ מכת״י שכטר פ״א. ובספר המעשיות גסטר צד קא. ובאותיות דר״ע אמר הקב״ה בבי״ת ברכתי את אזרחי (אברהם) וכו׳, ברך האזרחי בבית מנין שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל. ובלקח טוב נשא יברכך ה׳, בזקנה כענין שנאמר ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל.
וה׳ ברך את אברהם בכל, אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית י״ב:ג׳) ומי מברך את אברהם הקב״ה שנא׳ וה׳ ברך את אברהם בכל (בראשית רבה נ״ט ה)
[כג]
תנ״י בהעלותך יג. במדב״ר טו. יב.
וה׳ ברך את אברהם בכל, זש״ה ה׳ צדיק יבחן וגו׳ (תהלים י״א:ה׳) אין הקב״ה מעלה את האדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו תחלה, וכיון שהוא עומד בנסיונו הוא מעלה אותו לשררה. וכן אתה מוצא באברהם אבינו נסהו הקב״ה בעשר נסיונות ועמד בהן, ואח״כ ברכו וה׳ ברך את אברהם בכל. (תנחומא בהעלותך ח)
[כד]
מובא בתוספתא קדושין פ״ה. בשינויים. ר״א המודעי אומר זו איסטגנינות גדולה שהיתה בידו של אברהם אבינו כו׳, מידה שנייה שלא מרד עשו בימיו. מידה שלישית שעשה ישמעאל תשובה בימיו. וראה לקמן מאמר ל. בבאור. ובמדרש החפץ כת״י מהו בכל שלא מרד ישמעאל בחייו ועי׳ לקמן כה. ט. ובב״ר פנ״ט וה׳ ברך את אברהם בכל, ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר״י אמר שנתן לו נקבה, א״ל ר״נ עיקר ביתו של מלך אין כתיב בה ברכה. אלא וה׳ ברך את אברהם בכל. שלא נתן לו בת כל עיקר (ובפי׳ ב״ר גורס ומפרש והלא עיקר ברייתו של מלך אין כתיב ברכה כלומר בתחלת בריאת האשה שהיתה ראשונה לכל נשים ועיקר בעולמו של מקום לא מצינו שכתוב בה ברכה שלא ייחד לה הקב״ה ברכה בפני עצמה אלא עם אדם נתברכה ויאמר להם פרו ורבו ואת אמרת הכא ברך את אברהם בכל בנקבה. ויש נוסחאות שונות עיקר בתו, וי״ג עקר בריתו ובאורים שונים נאמרו בזה במפרשי המדרש עי׳ יפ״ת). ובגמ׳ ב״ב קמא. מובא דרש הנ״ל. א״ר חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים. א״ד דמרביא לאחהא, ואיכא דאמרי דלא שלטא ביה עינא בישא, א״ר חסדא ולדידי בנתן עדיפן לי מבני, ואיבעית אימא הא מני ר׳ יהודה היא. הי ר׳ יהודה אילימא ר׳ יהודא דבכל, דתניא וה׳ ברך את אברהם בכל, ר׳ מאיר אומר שלא היה לו בת, ר׳ יהודה אומר שהיתה לו בת ובכל שמה. אימר דשמעת ליה לר׳ יהודה ברתיה נמי לא חסריה רחמנא לאברהם דעדיפא מבן מי שמעת ליה. ובתוס׳ שם בת היתה לו ובכל שמה, וא״ת ולמה לא השיאה ליצחק למאן דאמר בסנהדרין נח: דגוי מותר באחותו. וי״ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדין להשיאה ליצחק אי נמי מהגר היה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק, ע״כ. ואינו מבואר למ״ד דהיה לו בת למי השיאה. ומצאתי בכת״י ילקוט תימני מעין גנים מביא מאמר תמוה, שאינו ידוע לי מקורו. נולדה לו בת ושמה בכל ולמי נישאת לשם בן נח והולידה אבנר בן נר. (ובעל המלקט מוסיף ע״ז. מה המובן בדברים אלו? התשובה, מובנו הוא שהשיגה נפשו שלמות במדה שהגיעה לבקש את החכמה מאת השכל, וזהו המובן של נשאת לשם בן נח ואמרם והולידה אבנר בן נר כלומר נהיה לשכל האנושי תוצאה משלמותה. ביאור זה הוא תרגום מלשון ערבית). גם הרמב״ן בפירושו כ׳ לבאר דאין הכונה במאמר זה ובכל שמה כפשוטו רק סוד גדול נרמז כאן, וחולק על דברי האבן עזרא בפי׳ שכ׳ ודרש שבתו היתה שמה בכל צריך להוסיף בי״ת משרת (היה לו לאמר בבכל) -[וראיתי בילקוט תימני כת״י גורס נולדה לו בת ושמה ״כל״ וכן בכת״י חמאת החמדה לקמן מאמר ל. ולפ״ז נ״ש קושית האע״ז ועי׳ לעיל פ״ב מאמר ע״ה. עבד ששמו ״כל״]. - וכתב ע״ז הרמב״ן בפירושו: ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם ר׳ יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אותו השם בבת אחת ששמה כך, אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב זה, ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה ואמרו כי בכל תרמוז על ענין גדול כו׳. ומבואר זה במדרשו של ר׳ נחוניא בן הקנה (בספר הבהיר מובא לשונו לקמן מאמר לב.) ואלו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על צדיק עתק ע״כ עי״ש. ורבינו בחיי כתב בענין זה והרמב״ן ז״ל גלהו בפרוש והרחיב בו הביאור יותר מדי וכן האריכו בזה המקובלים הראשונים בס׳ לבנת הספיר והציוני כ׳ במלה הזאת נכנס ונסתם סוד נורא ונשגב ומופלא עד נצח. ועי׳ ברקנטי ומ״ש ר׳ מאיר אבוסאולה ז״ל בבאורו על הרמב״ן. ובס׳ אמונת חכמים לאביעד שר שלום פ״ו. ובספר הפרדס להרמ״ק ז״ל מאמר פ״ב. תלויה בצוארו גו׳ תלאה בחמה עי׳ בפי׳ הרשב״א בע״י ובמהרש״א וכן כתבו גם בעלי הילקוטים של מדרשי תימן כת״י נר השכלים וילקוט אלביחאני.
בכל, כתנאי וה׳ ברך את אברהם בכל, מאי בכל ר״מ אומר שלא היתה לו בת, ר׳ יהודה אומר שהיתה לו בת. אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. ר׳ אלעזר המודעי אומר, איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו. ר׳ שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב״ה בגלגל חמה. אמר אביי היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירי. דבר אחר שלא מרד עשו בימיו. דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו. (בבא בתרא טז:)
[כה]
בסוטה ה. דרש ר׳ עוירא זמנין אמר לה משמיה דרב אסי, וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי, כל אדם שיש בו גסות הרוח, לסוף מתמעט שנאמר רומו מעט (איוב כד). ושמא תאמר ישנו בעולם, ת״ל ואיננו ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר (שם) והומכו ככל יקפצון, כאברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל, (בראשית כז) מכל, (שם לג) כל, ואם לאו וכראש שבלת ימלו (איוב כד).
בכל, ת״ר שלשה הטעימן הקב״ה בעוה״ז, מעין עוה״ב, אלו הן אברהם יצחק ויעקב. אברהם דכתיב ביה בכל, יצחק דכתיב ביה מכל (בראשית כ״ז:ל״ג), יעקב דכתיב ביה (בראשית ל״ג:י״א) כל. שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל, מכל, כל. וי״א אף דוד. ת״ר ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן ומרים. אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל, מכל, כל, וכו׳. ת״ר שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב, משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב. אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל, מכל, כל. (ב״ב יז.)
[כו]
תלת, שלשה דברים דריש. ועי׳ לעיל מאמר כה. קילורין אוצר שלו. ועי׳ לעיל פי״ט מאמר ג. פכ״א מאמר ח.
בכל, ר׳ לוי אמר תלת, בכל שהשליטו ביצרו, בכל שעשה ישמעאל תשובה בחייו, בכל שלא חסר קילורין שלו כלום. ר״ל בשם ר׳ חמא אמר בכל שלא חזר ונסה אותו. (בראשית רבה נט)
[כז]
ראה בפירש״י עה״ת כאן. וכוונת המדרש כי בכל גימטריא נ״ב, שבישרוהו שיהיה לו ב״ן אחר נ״ב שנה מן ברית בין הבתרים.
וה׳ ברך את אברהם בכל, מהו בכל עד שהוא בין הבתרים בישרו שהיה נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה. כיצד ר׳ יוחנן ור׳ חנינא אומרים בן מ״ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ״ב שנה הוי וה׳ ברך את אברהם בכל. (תנ״י חיי שרה ו.)
[כח]
תנ״י חיי שרה ו׳ וראה לעיל פי״ד מאמר קלא. בבאור. ופס״ר פכ״ה.
וה׳ ברך את אברהם בכל, בכל בזכות מה, בזכות שהפריש מעשרות מכל שנאמר ויתן לו מעשר מכל (בראשית י״ד:כ׳). (תנחומא חיי שרה ד)
[כט]
בסגנון אחר בכ״י מדרש החפץ. בכל, מהו בכל לפי שנאמר ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב אבל בתחילה לא היתה לו קרקע כיון שקנה המערה נאמר לו בכל. ובכת״י מדרש הבאור בכל בקרקע שכיון שקנה שדה המכפלה נתברך.
בכל, שקנה קרקע שכת׳ בה וראשית כל בכורי כל (יחזקאל מ״ד:ל׳). (מדרש הגדול)
[ל]
מטבע, עי׳ לעיל פי״ב מאמר נג, זו טבעת בכת״י מדרש החפץ מובא ג״כ דרש זה. בכל זו טבעת של אברהם שכל מי שהיה רואה אותה ויש בו נגע או חולי מתרפא. ויש להעיר מגירסת התוספתא קידושין פ״ה זו איסטגנינות גדולה שהיתה בידו של אברהם אבינו, ואולי פירשו ״בידו״ ממש והיינו טבעתו. ומסיים שם בכת״י אלביחאני, ד״א בכל, כלומר אחר שמל עצמו נתברך בכל, ד״א אחר שבא לו יצחק נתברך בבנים ובנכסים ובחכמה. ובכת״י חמאת החמדה ד״א שהוליד בת ושמה ״כל״ ומשנולדה לו נתברך בכל ענין.
בכל, ד״א מטבע שהיה יוצא מתחת ידו. ואית דאמרי זו טבעת שהיה בה מרגלית וכל המסתכל בה מתרפא. (ילקוט תימני כת״י אלביחאני)
[לא]
לעיל פי״ב מאמר פ״א.
בכל, שבירכו בפי כל. (מדרש הגדול)
[לב]
בספר הבהיר לד. ומהיכן היה לאברהם בת הן דכתיב וה׳ ברך את אברהם בכל וכתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מג, ז.) האי ברכה בתו היתה או לא היתה אלא אמו הן בתו היתה מלה״ד למלך שהיה לו עבד תמים ושלם לפניו נסהו נסיונות ועמד בכלן אמר המלך מה אתן לעבד זה או מה אעשה לו אמר אין לי אלא אצונו לאחי הגדול ליעצו ולשמרו ולכבדו חזר העבד אצל אחיו הגדול למד מדותיו אהבו ושמח האח מאד וקראו אוהבי דכתיב זרע אברהם אהבי (ישעיה מא, ח.) אמר מה אתן לך או מה אעשה לך הנה כלי נאה עשיתי ובו מרגלית אחת אין כמוה והן סגולות מלאכים אתננה לו ויזכה במקומו הה״ד וה׳ ברך את אברהם בכל. ועי׳ מענין זה בזהר ח״א קכו. זהר חדש נא: קטז: ועוד עי׳ בזהר ח״ב לו. לז. סו. פג: זח״ג קמח. רעו: ובזהר ח״ב פז. כתיב ביה בישמעאל הנה ברכתי אותו וכתיב התם, וה׳ ברך את אברהם בכל. ועל כך כתיב (בישמעאל) ידו בכל. ועי׳ שם פו.
בכל, תנינן א״ר ברכיה מ״ד וה׳ ברך את אברהם בכל שהשרה שכינתו עמו. (זוה״ח כה.)